מפלת פתע דרמטית פוקדת את השליט החזק בעולם, אשר מאבד את צלם האנוש שלו ומושלך אל חיי הבר. באותה שעה, מלתא ספת, כלומר הגזרה נחרצה ובאה עליו, והוא גורש מחברת בני האדם לחיות ולאכול כבהמה, כאשר גשמה, גופו, נרטב מטל השמים [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי הגירוש וההפיכה לחיה לא היו שינוי פיזי שבו המלך הפך לשור של ממש, אלא משבר פסיכולוגי עמוק. שכלו האנושי אבד והוא לקה בשיגעון חמור של מרה שחורה [מלבי"ם, אבן יחיא]. בעקבות טירוף הדעת, הוא מאס בחברת אנשים, גירש את עצמו אל המדבר ואימץ תאוות בהמיות [מצודת דוד, מלבי"ם]. ירידה זו למדרגת חיית פרא מהווה עונש מידה כנגד מידה על גאוותו העצומה: תחת אשר ניסה להתנשא לשבת במעונו של ה' ולעטות את גאוותו, הוא הושפל לדור עם הבהמות [אבן יחיא].
ההזנחה המוחלטת ניכרת במראהו החיצוני, כאשר שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין, שערותיו צמחו על כל גופו ככנפי נשרים וציפורניו כשל עופות דורסים [רש"י, מצודת דוד]. מכיוון שהפסיק לראות בעצמו אדם, איש לא טיפל בו, והחשיפה המתמדת ללחות וללכלוך ללא כל מחסה גרמה לשערו ולציפורניו לגדול פרא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
למרות מצבו, עובדת היותו אדם במראהו הכללי הבטיחה את המשכיות שלטונו. מכיוון שהבריות ראו אותו משוטט וידעו כי לא מת, עבדיו לא מרדו בו, ובנו הנהיג את הממלכה במקומו עד לשובו [מלבי"ם]. ניתוקו התודעתי העמוק של המלך ניכר גם בלשון הכתוב: אף על פי שנבוכדנצר הוא המדבר, הוא מתייחס לעצמו בגוף שלישי באומרו על נבוכדנצר ולא "עלי". הדבר ממחיש כי בשעת הטירוף לבו היה כה מנותק, עד שלא הרגיש בצרה העוברת עליו, וכאילו הכוס המרה עברה על אדם אחר [אלשיך].