בפסוק זה מגיע דניאל לשיא הדרמטי של פתרון החלום, ומטיח בפני נבוכדנצר את האמת הישירה: האילן העצום והמרשים שראה בחזונו אינו אלא המלך עצמו. רגע זה הופך את סמלי החלום למסר אישי ונוקב על כוח שלטוני מוחלט, גאווה וגבולותיה של הגדולה האנושית. מבחינה לשונית, הפסוק מכיל כתיב וקרי, כאשר המילה אנתה נכתבת עם ה"א יתרה, והמילה רבית נקראת כ"רְבַת" [מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מציג הקבלה מוחלטת בין תכונות האילן לבין המלך. המילים אַנְתְּ־הוּא מַלְכָּא מבהירות כי אתה הוא האילן העצום הזה, והחלום אינו יכול להיות מוסב על שום אדם אחר זולתך [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, יוסף אבן יחיא]. דניאל ממשיך ומבאר כי רְבַת וּתְקֵפְתְּ משמעו שאתה גדלת, התחזקת ועצמת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר להצהרה וּרְבוּתָךְ רְבָת (וגדולתך התרבתה), מוסבר כי גדולתו של המלך הלכה וצמחה בכל עת [מצודת דוד]. עם זאת, יש מי שמוצא בדיוק לשוני זה מסר מרגיע ומחושב מצדו של דניאל. דניאל מדגיש כי האילן אינו מסמל את גופו הפיזי של המלך, אלא את גדולתו ומלכותו, אשר בצלה חוסים כל העמים. הפרדה זו נועדה להסביר למלך כי גזירת כריתת האילן המופיעה בהמשך החלום אינה גוזרת עליו עונש מוות, אלא רק את סילוקו הזמני מכס המלכות, וכך מיושבת הסתירה בחלום בין כריתת העץ לבין המשך חייו של המלך כחיה [אלשיך].
התיאור וּמְטָת לִשְׁמַיָּא מצביע על כך שגדולת המלך הגיעה עד לשמים. עליית מדרגה זו נובעת מכך שכוכב הצלחתו ושרו הרוחני נמצאים ממעל, אך בו זמנית טמון כאן רמז עבה לחטאו המרכזי של המלך, והוא גאוותו העצומה ושאיפתו המדומיינת לעלות לשמים [מלבי"ם]. לבסוף, המילים וְשָׁלְטָנָךְ לְסוֹף אַרְעָא חותמות את תיאור עוצמתו, ומבארות כי ממשלתו של נבוכדנצר משתרעת עד לקצות הארץ [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].