מלך בבל ניצב בפני תעלומה שיועציו אינם מצליחים לפתור. רק לאחר שכל חכמי הממלכה כשלו, מופיע יועצו הגדול ביותר של המלך, איש הרוח האמיתי. המלך מתאר את כניסתו של יועץ זה, תוך הדגשת מעמדו הייחודי וכוחו הרוחני העליון.
המילים וְעַד אָחֳרֵין מלמדות שדניאל נכנס לפני המלך באחרונה, לאחר כל שאר החכמים [רש"י, אבן עזרא]. הפרשנים מציעים גישות שונות לשאלה מדוע דניאל הגיע אחרון ולא נקרא יחד עם כולם. גישה אחת מסבירה כי המלך סבר בתחילה שמדובר בחלום פשוט שניתן לפתרון באמצעות כוחות נמוכים כגון אסטרולוגיה ושדים, ולכן קרא לחכמיו הרגילים. הוא ידע שדניאל קשור לאל עליון, וחשב שאל זה אינו מתערב בעניינים פרטיים. רק משכשלו החכמים, הבין המלך כי מדובר בחלום נבואי עליון שמעבר להשגתם, ואז קרא לדניאל [מלבי"ם]. גישה אחרת תולה זאת במעמדו הרם של דניאל; בשל כבודו העצום, הוא אינו משתווה לשאר חכמי בבל ואינו מגיע עמם, אלא מופיע בנפרד. אף שאין זה מכבודו של מלך לחזור ולספר את חלומו פעמיים, המלך ויתר על גינוני המלכות וסיפר את החלום שוב במיוחד עבור דניאל, כפי שעולה מהמילים וְחֶלְמָא קָדָמוֹהִי אַמְרֵת, וזאת מתוך הערכה מיוחדת לגדולתו [אלשיך].
המלך מציין ששמו הבבלי של דניאל, בלטשאצר, ניתן לו כְּשֻׁם אֱלָהִי – על שמו של בל, האל הראשי של בבל [רש"י, ביאור שטיינזלץ], לאות כבוד ולציון מעמדו הגבוה [יוסף אבן יחיא]. התוספת "טשאצר" בשמו מבטאת חכמה בלשון האומות [רש"י]. יש המציינים כי למרות שהבבלים ניסו להמשיך על דניאל רוח טומאה על ידי קריאתו בשם של עבודה זרה, הדבר לא פגע בו כלל, שכן פנימיותו נותרה טהורה [חומת אנך].
טהרה זו באה לידי ביטוי בהכרתו של המלך כי בדניאל שוכנת רֽוּחַ־אֱלָהִין קַדִּישִׁין. המלך מבין שהרוח הפועמת בדניאל אינה נובעת מאלוהות גשמית או מאלילים כדוגמת אלוהי בבל, אלא ממקור רוחני, קדוש ועליון [אלשיך, אבן עזרא].
מבחינה דקדוקית, האות קו"ף במילה קָדָמַי וכן במילה קָדָמוֹהִי מנוקדת בחטף קמץ [מנחת שי].