ברגע השיא של גאוות המלך, בעודו מתפאר בעוצמתו וכשכבר ככל הנראה שכח את החלום המפחיד שחלם שנה קודם לכן, המציאות מתנפצת באחת. התערבות אלוהית פתאומית קוטעת את המהלך הטבעי של הדברים ומנחיתה עליו את העונש שנגזר עליו.
הפסוק מדגיש את המיידיות של התגובה האלוהית במילים עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא. בטרם הספיק המלך לסיים את דברי הרהב שהיו בפיו, ירד קול מן השמים והכריז על מפלתו [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, שטיינזלץ]. הקול השמימי מודיע לו: מַלְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְ. רוב הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה הארמית עֲדָת היא סרה ועברה, כלומר המלוכה נלקחת ממך כעת. באשר למילה מַלְכוּתָא, יש לציין כי על פי כתבי יד ישנים ומדויקים היא נכתבת בסיומת של האות אל"ף ולא באות ה"א [מנחת שי].
מעניין להבחין בפער שבין פתרון החלום המקורי לבין ההכרזה השמימית כעת. כאשר דניאל פתר למלך את חלומו, הוא לא אמר לו במפורש שהמלכות תוסר ממנו, אלא רק שהיא תישמר לו עד שיכיר בשלטונו של ה' בעולם. כעת, הקול מן השמים משלים את התמונה ומודיע מפורשות על סילוקו מכס המלוכה [מלבי"ם].
ישנה גישה המעמיקה במשמעות הזמן שבו הוסרה המלכות. לפי גישה זו, השימוש בלשון עבר מרמז שהמלכות למעשה סרה מנבוכדנצר כבר מאז שחלם את החלום. הסיבה לכך שהעונש התעכב עד עתה היא זכות הצדקה שעמדה לו, אך ברגע שגבה לבו והוא התפאר בכוחו, פקעה ההשהיה והעונש ניחת עליו בבת אחת [אלשיך].
סילוק המלכות אינו מסתכם רק באובדן השלטון הפוליטי, אלא מלווה באובדן צלם האנוש. עם זאת, אין הכוונה שהמלך הפך פיזית לבהמה. העונש התבטא בכך שדעתו האנושית סרה ממנו, והוא נותר עם תודעה של חיה, מה שהוביל אותו לחיות עם חיות השדה ולאכול עשב כמותן. תופעה זו של אובדן שפיות קיצוני הגורם לאדם לחיות בטבע כחיה מוכרת גם ממקרים היסטוריים של אנשים שנטרפה דעתם וברחו לחיות עם עדרי חיות בר [אבן עזרא].