מלך בבל, הנמצא בשיא גאוותו וכוחו, עומד לחוות נפילה דרמטית שנועדה ללמדו שיעור באמונה ובהשגחה פרטית. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהעונש הנגזר עליו הוא אישי לחלוטין ונועד לשבור את יהירותו.
המילים וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא מתפרשות כגירוש מוחלט מחברת בני אדם. הפרשנים מדגישים את המילה וְלָךְ (ואותך) כדי להבהיר שהגזרה חלה עליו באופן אישי ולא על מלכותו, שתמשיך להתקיים בלעדיו [מלבי"ם, אלשיך]. יש בכך מידה כנגד מידה: בגלל גאוותו הרבה, במקום להיות נישא מעל בני האדם, הוא יושפל אל מתחת להם [יוסף אבן יחיא].
מכאן ממשיך התיאור אל וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדֹרָךְ, כלומר משכנו יהיה יחד עם חיות השדה, אותן חיות שבאופן טבעי נתונות לשליטת האדם [יוסף אבן יחיא]. וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן – יאכילו אותך עשב כמו שוורים, כאשר המילה יְטַעֲמוּן נגזרת מלשון טעימה ואכילה [מצודת ציון]. בנוסף, וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין, כלומר טל השמים יטבול וירטיב אותך [רש"י, ביאור שטיינזלץ], שכן המלך המגורש יהיה חשוף לפגעי מזג האוויר, לחורב ביום ולקור בלילה [יוסף אבן יחיא].
התקופה שבה ישהה במצב זה מוגדרת במילים וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָךְ (כאשר המילה נכתבת "עליך" אך מסורת הקריאה היא עֲלָךְ [מנחת שי]). שבעה זמנים או שנים אלו מוסברים בשני אופנים עיקריים: יש הרואים בכך עונש של שבע שנים כנגד שבע השנים שבהן נבנה בית המקדש שאותו החריב נבוכדנצר [רש"י]. מנגד, יש המסבירים כי כל עידן קשור לאחד משבעת כוכבי הלכת, ורק לאחר שיחלפו כל שבע התקופות הללו, יחזור אליו שכלו האנושי [מלבי"ם].
מטרת העונש מופיעה בסוף: עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא (המילה נכתבת "עליא" ונקראת עִלָּאָה [מנחת שי]) – עד שתכיר בכך שה' העליון הוא השולט במלכות בני האדם, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ – ולמי שיחפוץ ייתן אותה. רקע הדברים הוא מחשבתו של נבוכדנצר כי ה' עזב את הארץ והותיר את השליטה למערכות הכוכבים והשרים העליונים, ולכן ניסה המלך לבסס את שלטונו הנצחי באמצעות הקמת צלם זהב ודיכוי עם ישראל. העונש מותאם לחטאו: מאחר שהתגאה בחוכמתו כדי למרוד בה', ניטל ממנו שכלו וניתן לו לב של בהמה [אלשיך].
מעניין לציין כי בחלום המקורי נאמר "עד אשר ידעו החיים", אך דניאל משנה זאת ואומר למלך "עד אשר תדע" אתה. שינוי זה נועד להשפיל את המלך ולהדגיש שהוא זה שחסר את הידיעה הבסיסית הזו. עם זאת, בתוך מידת הדין הקשה מסתתרת גם מידת הרחמים: ה' שומר על חייו ועל כסאו של המלך ללא פגע, כדי שכאשר תשוב אליו דעתו ויחזור למלכותו, הוא יפרסם בעצמו את גבורת ה' ושלטונו לעיני כל העמים [אלשיך].