דניאל, פרק ד׳, פסוק כ״ב

כעונש אישי על גאוותו, המלך יגורש לחלוטין מחברת בני האדם, וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא, בעוד מלכותו תמשיך להתקיים בלעדיו. כמידה כנגד מידה על התנשאותו הוא יושפל אל רמת הבהמות, כך שוְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדֹרָךְ, משכנו יהיה עם חיות השדה, ווְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן, יאכילו אותו עשב כשור. הוא יהיה חשוף לפגעי מזג האוויר כך שוּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין, טל השמיים ירטיב אותו, עד שוְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָךְ, שהם שבע שנים כנגד שנות בניין המקדש שהחריב, או שבע תקופות שבסופן ישוב אליו שכלו. מטרת העונש היא להשפילו עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, עד שיכיר בכך שה' הוא השולט בעולם, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, ונותן את המלכות למי שיחפוץ. רק מתוך הבנה זו יוכל המלך לשוב אל כסאו, שנשמר לו ברחמי ה', כדי שיפרסם בעצמו את גבורת הבורא.