דניאל, פרק ד׳, פסוק כ״ג

גזר הדין על המלך אינו מוחלט, והציווי בחלום לְמִשְׁבַּק עִקַּר שׇׁרְשׁוֹהִי דִּי אִילָנָא, כלומר לעזוב ולהניח את שורשיו של האילן, מבטיח שהוא לא יאבד לגמרי. האילן מסמל את מעמדו של המלך, ועיקר השורשים רומז למלך עצמו, כך שמַלְכוּתָךְ לָךְ קַיָּמָא והשלטון יישמר וימתין לשובו, ולא יעבור רק לצאצאיו אחריו. עם זאת, חזרתו לכס המלכות מותנית בכך שתתרחש מִן־דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא, רק מן הרגע שבו יכיר כי ה' הוא המושל הבלעדי הנותן והלוקח את השלטון כרצונו. תנאי זה בא לתקן את חטאו הקודם של המלך, שניסה לבטל את גזירות ה' באמצעות בניית צלם מזהב, ונועד ללמדו שאין בכוחם של בני אדם לשנות את רצון העליונים.