דניאל, פרק ד׳, פסוק ז׳

מראה נבואי וסמלי מופיע בשנתו של מלך בבל, והוא מודע לכך שאלו וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל־מִשְׁכְּבִי, חזיונות שכליים הנובעים מתוכו פנימה ולא התרחשות חיצונית. למרות זאת הוא מדגיש כי חָזֵה הֲוֵית, כלומר הוא ראה את הדברים באופן ברור ומוחשי כאילו התרחשו במציאות הממשית, ולא כאשליה של אדם ישן. במרכז החלום מופיע אִילָן, עץ אשר בוקע וצומח מול עיניו בְּגּוֹא אַרְעָא, בתוך הארץ. צמיחתו באמצע הארץ מסמלת את ממשלתו המוחלטת של המלך על כלל עמי העולם, ובתהליך מתמשך העץ הולך וגדל עד שוְרוּמֵהּ שַׂגִּיא, וקומתו מגיעה לגובה עצום.