המלך עָנֵה, כלומר מרים את קולו מתוך גאווה והשתבחות עצמית, מול נוף עיר הבירה שכבש והפך לאימפריה אדירה. הצהרה יהירה זו נובעת מאטימות מוסרית של ביטול קצבת העניים כדי לשמור את אוצרותיו לעצמו, ומתוך אשליה שכוחו הפך אותו חסין מפני גזירת ה'. הוא מתבונן על בָּבֶל רַבְּתָא ומתגאה בכך שבנה את כולה לְבֵית מַלְכוּ, כמבנה פאר שכולו נראה כארמון מלכותי אחד עצום. הוא מדגיש שעשה זאת בִּתְקָף חִסְנִי, בכוחו העצום והבלעדי ללא עזרת אחרים, וְלִיקָר הַדְרִי, למען כבודו ותפארתו האישית בלבד ולא מתוך צורך ביטחוני להישגב מפני אויבים.
דניאל, פרק ד׳, פסוק כ״ז
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקָ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.