מראהו המרשים של האילן ניכר בשפע הפירות ובמחסה שהוא מספק לכלל היצורים. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי משמעות הכתוב ברורה ופשוטה, עד כדי כך שיש המציינים כי הוא אינו זקוק לביאור כלל [אבן עזרא].
על פי הפשט, המילים ועפיה שפיר מתארות את עליו ועלותו היפים והנאים של האילן. ואנבה שגיא מציין כי פירותיו מרובים, והביטוי ומזון לכלא ביה מלמד שהיה בו שפע המספיק כדי לזון את כל הבריות. תחת האילן דרות חיות ברא, הן חיות השדה, ובענפיו שוכנות צפרי שמיא, שהן עופות השמים. מבחינה דקדוקית, בצירוף לכלא ביה, האות למ"ד של המילה "לכלא" מנוקדת בדגש, בעוד האות בי"ת במילה "ביה" רפויה [מנחת שי].
מעבר לתיאור הפשטני, יש מי שמוצא בכתוב רמזים היסטוריים ורוחניים [אלשיך]. על פי גישה זו, קיים הבדל מהותי בין לשון המגורים של חיות השדה לבין זו של ציפורי השמים. לגבי החיות נאמר תדור, לשון המעידה על מגורי קבע, והן מסמלות את אומות העולם היושבות לבטח. לעומת זאת, לגבי הציפורים נאמר ישכנן, לשון המעידה על ישיבה ארעית כשכנים בלבד, בדומה למשכן שנדד ממקום למקום. הציפורים מסמלות את עם ישראל, שאינו משתקע בגלות אלא שוהה בה באופן זמני.
נוסף על כך, ניכר דיוק עמוק בדבריו של דניאל כשהוא חוזר על תיאור החלום באוזני המלך [אלשיך]. בעוד שבתיאור החלום המקורי נאמר כי מן האילן ניזון כל בשר, דניאל משמיט פרט זה ומסתפק באמירה ומזון לכלא ביה. הסיבה לכך היא שדניאל, המכיר את טבעו האמיתי של המלך, יודע כי הוא אינו נדיב באמת. לכן הוא מציין שאמנם יש באילן מזון רב המספיק לכולם בכוח, אך בפועל המלך אינו מחלק אותו ואינו זן את הבריות בנדיבות.