שובו של נבוכדנצר לכס המלכות מהווה את נקודת השיא בתהליך עמוק של שבר ותיקון. לאחר תקופה שבה נלקחה ממנו דעתו והוא חי כחיית השדה, חזרתו לשלטון אינה רק שיקום פוליטי, אלא מהלך אלוהי מכוון שנועד להפגין לעיני כל העמים את שלטונו המוחלט של ה' בעולם.
הפסוק נפתח במילים בֵּהּ־זִמְנָא (באותו זמן או בעת ההיא), ומכוון לרגע שבו המלך בירך והודה לה' [מצודת דוד]. באותו רגע, מַנְדְּעִי יְתוּב עֲלַי – דעתו ושכלו שבו אליו. הפרשנים מדגישים כי אין מדובר רק בחזרתה של התודעה האנושית הבסיסית, שכבר שבה אליו קודם לכן, אלא בהשבת השכל המדיני והתבונה הנדרשת להנהגת המלכות [מלבי"ם, אלשיך]. יתרה מכך, הניקוד הייחודי של המילה מַנְדְּעִי (בחירק תחת האות מֵ"ם, אף שבספרים קדמונים מופיע פתח [מנחת שי]) מרמז על כך שהחכמה שניתנה לו כעת הייתה גדולה וגבוהה יותר מזו שהייתה לו לפני שנענש [אלשיך].
לצד השכל, שבה אל המלך גם תפארתו החיצונית: וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי וְזִיוִי יְתוּב עֲלַי (לכבוד מלכותי חזרתי, ותואר פני חזר אלי). במהלך התקופה שבה חי כבהמה, תוארו הושחת ופניו השחירו. כעת, זיוו המלכותי והדר פניו הושבו לו [רש"י, מלבי"ם]. השבת המראה החיצוני הייתה הכרחית, שכן מלך זקוק להדרת פנים כדי לעורר יראה וכבוד בקרב רואיו, ובלעדיה היו נתיניו מואסים בו [אלשיך].
בעקבות השינוי הכפול – הפנימי והחיצוני – וְלִי הַדָּבְרַי וְרַבְרְבָנַי יְבַעוֹן. המילה יְבַעוֹן משמעותה שאלה ובקשה [מצודת ציון]. בתקופת טירופו לא ניתן היה לתקשר עמו כלל [ביאור שטיינזלץ], אך כעת יועציו ושריו חיפשו אותו וביקשו שיחזור למשול בהם כבעבר [רש"י, מצודת דוד]. הם עשו זאת לא רק מתוך חסד נעורים או נאמנות לעבר, אלא משום שעמדו על טיבו והעריכו את חכמתו העצומה החדשה [אלשיך].
כך, וְעַל־מַלְכוּתִי הָתְקְנַת – המלך הוכנן והתבסס על כסאו ביציבות רבה [ביאור שטיינזלץ], וּרְבוּ יַתִּירָא הוּסֲפַת לִי (וגדולה יתרה ומרובה נוספה לי). המילה יַתִּירָא נכתבת בספרים הקדמונים באות אל"ף בסופה [מנחת שי]. מעמדו החדש היה גדול אף מזה שהיה לו בתחילת דרכו [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא], ורבותינו ממחישים גדולה זו בתיאור שלפיו נבוכדנצר רכב על אריה וקשר נחש על ראשו [רש"י].
המלבי"ם מציג מבט רחב על מהלך האירועים: חטאו המקורי של נבוכדנצר היה בניית צלם הזהב, שבאמצעותו ניסה לבטל את גזירת ה' על חילופי המלכויות ולבסס שלטון נצחי. כעונש, הוא סולק ממלכותו בעודו בחיים כדי שיכיר בשלטון העליון. אולם, מלכותו לא נעקרה לחלוטין משתי סיבות: ראשית, הנביא ירמיהו כבר ניבא ששושלתו תמשול במשך שלושה דורות; ושנית, ה' השיב אותו לכסאו במיוחד כדי שהמלך עצמו, שהחל את דרכו בחילול השם, יכיר בגדולת הבורא ויפרסם את שבחו באגרת גלויה לכל עמי הארץ.