דניאל, פרק ד׳, פסוק ל״ג

Daniel 4:33Sefaria

בֵּהּ־זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י ׀ יְת֣וּב עֲלַ֗י וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֤י וְזִיוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבַע֑וֹן וְעַל־מַלְכוּתִ֣י הׇתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה ה֥וּסְפַת לִֽי׃

קרה לכם פעם שטעיתם בגדול, הבנתם את הטעות, ופתאום קיבלתם הזדמנות לתקן הכל מההתחלה? זה בדיוק מה שקרה למלך נבוכדנצר. אחרי תקופה קשה שבה הוא איבד את דעתו וחי בטבע רחוק מבני אדם, הוא הבין את הטעות שלו. ברגע שהוא בירך והודה לה', הכל התחיל להשתנות.


המילים בֵּהּ־זִמְנָא פירושן שבאותו זמן בדיוק שבו הוא הודה לה', מַנְדְּעִי, כלומר השכל וההיגיון שלו, חזרו אליו. אבל לא חזר אליו סתם שכל רגיל, אלא חוכמה מיוחדת שמתאימה למנהיג, ואפילו גדולה יותר ממה שהייתה לו קודם. יחד עם החוכמה, חזר אליו גם המראה המלכותי שלו. המילים וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי וְזִיוִי מסבירות שהכבוד, היופי וההדר של פניו שבו אליו. הרי מלך צריך להיראות מכובד ומרשים כדי שהעם שלו יעריך אותו ויחוש כלפיו כבוד.


כשהשרים והיועצים שלו ראו את השינוי המדהים הזה, הם באו אליו. המילה יְבַעוֹן מספרת לנו שהם ממש חיפשו אותו וביקשו ממנו לחזור ולשלוט עליהם, כי הם העריכו את החוכמה העצומה והחדשה שלו. כך נבוכדנצר חזר לכיסא המלכות שלו ביציבות, ואפילו קיבל וּרְבוּ יַתִּירָא, שזה אומר גדולה מרובה וכבוד גדול יותר ממה שהיו לו בתחילת הדרך.


ה' עשה את כל זה בכוונה. הוא רצה שהמלך, שפעם חשב שהוא הכי חזק בעולם וניסה למרוד, יכיר בעצמו בגדולת הבורא ויספר לכל עמי הארץ שה' הוא השליט האמיתי של העולם כולו.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ל״ב
פסוק ל״ד

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.