מלך בבל מתאר את חוויית ההתגלות הלילית שחווה בשנתו, מראה נבואי וסמלי שהופיע לנגד עיניו.
המילים וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל־מִשְׁכְּבִי (חזיונות ראשי על משכבי) מעידות כי המלך מודע לכך שהמראה נבע מתוכו פנימה ולא הופיע כהתרחשות חיצונית [ביאור שטיינזלץ], וכי מדובר במראות שכליים [יוסף אבן יחיא]. עם זאת, הביטוי חָזֵה הֲוֵית (רואה הייתי) בא להדגיש שלא מדובר בדמיון שווא או באשליה חולפת הנובעת ממצבו הפיזי של הישן, אלא במראה ברור ומוחשי, כאילו הדברים מתרחשים במציאות ממש [מלבי"ם].
במרכז החלום מופיע אִילָן (עץ). תיאור מיקומו של העץ בְּגּוֹא אַרְעָא (בתוך הארץ) מפורש בכמה רבדים. יש המבארים כי המראה היה דינמי, והמלך ראה את העץ ממש באותו הרגע שבו הוא צומח ובוקע מתוך האדמה [מלבי"ם]. מנגד, יש המוצאים במיקום זה משמעות סמלית: כשם שעץ הנטוע באמצע הארץ נמצא במרחק שווה מכל סביבותיו, כך מסמל העץ את ממשלתו האבסולוטית של המלך, המשתרעת באופן שווה על פני כל העולם כולו, עד שכל הגויים כולם עתידים לעבדו [אלשיך].
לסיום מתואר העץ במילים וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא (וקומתו מרובה, גובהו רב). גם כאן הראייה איננה סטטית, והחלום מתאר תהליך שבו העץ הולך, גדל ומתרומם לגובה עצום [מלבי"ם].