גזרת שמיים דרמטית ניחתת על האדם, ומשנה לחלוטין את טבעו ומהותו. תודעתו האנושית ניטלת ממנו, ובמקומה הוא מקבל טבע של חיית השדה, מצב שיימשך תקופה ארוכה וקצובה מראש.
המילים לִבְבֵהּ מִן־אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ (כאשר המילה הכתובה "אנושא" נקראת במסורת כ"אנשא" [מנחת שי]) מבטאות את אובדן הצלם האנושי. הפרשנים מסכימים כי לבו ושכלו ישתנו מלב אנוש ללב של חיה [יוסף אבן יחיא]. שינוי זה אינו רק פנימי אלא בא לידי ביטוי מעשי מובהק: האדם יאבד כל פחד מפני חיות הבר, יתנהג כמותן ממש ויהפוך לחלק מחברתן [מלבי"ם].
באשר למשך הזמן שבו ישהה במצב זה, נאמר וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי. הפועל יַחְלְפוּן משמעו יעברו, בדומה לגשם שחולף ועובר [אבן עזרא], והכוונה היא שהגזרה הקשה תעבור עליו בעודו שרוי באותו תהליך של שינוי [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ].
בביאור המילה עִדָּנִין, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא למידת זמן של שבע שנים תמימות [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא], או שבע עונות [שטיינזלץ]. לעומת גישה זו, מוצג פירוש ייחודי ולפיו "עידנין" אינם רק ציון של זמן חולף, אלא שבעה שינויים ותמורות שיחולו בתוך מחלת השיגעון עצמה. לפי תפיסה זו, החולי ישנה את אופיו בכל שנה או תקופה, עד שיגיע השינוי השביעי והאחרון שבו האדם יתרפא לחלוטין [מלבי"ם].