בחזיון הלילה ממשיך המלך לתאר את המראות הנגלים לעיניו בשנתו. חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל־מִשְׁכְּבִי, כלומר, רואה הייתי חזיון חדש במחשבתי בעודי ישן על מטתי [מצודת דוד, מלבי"ם]. וַאֲלוּ, והנה, עִיר וְקַדִּישׁ מִן־שְׁמַיָּא נָחִת – מלאך קדוש יורד מן השמים. המילה נָחִת (המנוקדת בחיריק תחת האות חי"ת [מנחת שי]) משמעותה ירד [אבן עזרא].
הפרשנים נחלקו בביאור המילה עִיר ובמהות התפקיד המלאכי שהיא מייצגת. גישה אחת מפרשת את המילה מלשון ערות ויקיצה; מדובר במלאך רוחני שאינו בעל גוף, אשר ער תמיד ולעולם אינו ישן [רש"י, אבן עזרא בשם רבי משה]. לעומת זאת, גישה שניה קושרת את המילה לשורש ע.ר.ו שמשמעותו הרס, ולפיה זהו מלאך משחית [מצודות]. פירוש נוסף רואה במילה זו תואר של ציר ושליח [ביאור שטיינזלץ].
בעוד שרוב הפרשנים מבינים כי המילים עִיר וְקַדִּישׁ מתארות ישות מלאכית אחת שהיא גם ערה, מחריבה או שליחה, וגם קדושה, ישנה גישה המבחינה בין שני תארים אלו ומייחסת אותם לשני כוחות שונים בהיררכיה של מעלה. לפי גישה זו, עִיר הוא המלאך הממונה להוציא את גזר הדין אל הפועל, בבחינת "שוטר", ואילו קַדִּישׁ הוא המלאך הגבוה ממנו שמשפיע עליו, בבחינת "שופט". מראה זה מציג את השופט והשוטר היורדים יחד מן השמים כדי לבצע את המשימה [מלבי"ם].