שלוות נפשו של המלך מופרת באחת בעקבות חוויה לילית יוצאת דופן שהופיעה על רקע רגוע, ומותירה אותו אפוף אימה וחרדה [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מתאר את האירוע בשלושה חלקים הנראים במבט ראשון ככפילות: חלום, הרהורים וחזיונות. הפרשנים נחלקו כיצד להבין מבנה זה, והאם מדובר בתיאור של אירוע אחד או בהתפתחות הדרגתית של פחד.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים מבארת את מילות הפסוק כך: חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי משמעו שראיתי חלום שאיים עלי והפחיד אותי [רש"י, אבן עזרא]. המילה וְהַרְהֹרִין מכוונת למחשבות הלב [אבן עזרא] שעלו בזמן השינה, שכן החלום נובע מתוך המחשבה [מצודת דוד]. הביטוי וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי מתייחס למראות, והם נקראים כך משום שהעיניים קבועות בראש או מפני שהחזיון נוצר במוח [אבן עזרא, מצודת דוד]. לפי קו חשיבה זה, החזרה המשולשת על תיאור החלום והפחד היא אמצעי מליצי שנועד לחזק את הדבר ולהעצים את עוצמת החוויה [מצודת דוד].
לעומת זאת, פרשנים אחרים רואים בפסוק תיאור של התפתחות הדרגתית שבה הפחד חורג מגבולות השינה אל תוך המציאות. תחילה הופיע החלום המפחיד, אך החרדה לא פסקה עם ההקיצה; המלך המשיך לחוות רעיונות מבהילים ומראות נוראים שעמדו לנגד עיניו גם בעודו ער לחלוטין ושוכב על מיטתו [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
רובד נוסף מציע התבוננות על תהליך הפענוח הנפשי של החלום. לעיתים חלום מבעית צופן בחובו פתרון חיובי, ולהפך, כך שעצם המראה המפחיד אינו מעיד בהכרח על העתיד לבוא. אולם כאן, המלך חווה שבר כפול: הפחד הראשון נבע מעצם המראות המאיימים שראה בחלומו (חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי). הפחד השני והעמוק יותר התעורר בעקבות ההַרְהֹרִין – המחשבות שניסו להבין את פשר החלום. מתוך ניתוח מראות החלום על משכבו, לבו הבין כי המשמעות הנסתרת והפתרון של אותם חֶזְוֵי רֵאשִׁי טומנים בחובם רעה ממשית, ודווקא ההבנה המחשבתית הזו היא שהעצימה את הבהלה [אלשיך].