דניאל, פרק ד׳, פסוק כ״ד

לאחר שנגזרה הגזרה, דניאל פונה לנבוכדנצר בזהירות ומבקש לָהֵן מַלְכָּא, לכן המלך, מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ, שתהיה עצתי טובה ונאה בעיניך. הוא מציע לו דרך להמתיק את הדין באמצעות הפעולה וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, פדיית שגגותיו במתן צדקה, וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן, וכפרה על עוונותיו החמורים בחנינה וברחמים על העניים. עצה זו נועדה ללמד את השליט הגאה ענווה מידה כנגד מידה, וכן לדאוג לפרנסתם של גולי ישראל הרעבים מתוך אוצרות המלכות. דניאל מבטיח כי אם יאמץ דרך זו, הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ, תהיה אריכות זמן לשלוותו והפורענות מאת ה' תתעכב כל עוד ימשיך במעשי החסד.