תחשבו על רגע שבו הייתם צריכים להגיד למישהו חזק וחשוב משהו שהוא לא כל כך ירצה לשמוע. איך הייתם ניגשים אליו? אחרי שדניאל מודיע למלך נבוכדנצר הגדול על גזרה קשה שעומדת להגיע אליו מהשמיים, הוא מחליט לא להשאיר אותו לבד עם הבשורה, אלא לתת לו עצה מעשית.
דניאל פונה אל המלך בזהירות ובכבוד רב ואומר לו לָהֵן מַלְכָּא, כלומר, מאחר שאי אפשר לברוח מהגזרה, הלוואי שמִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ כשהכוונה היא שהעצה שלי תהיה טובה ומוצאת חן בעיניך. מהי העצה? דניאל אומר למלך וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, עליך לפדות ולתקן את החטאים שלך בעזרת מתן צדקה. הוא מוסיף ומבקש גם וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן, שזה אומר לתקן את המעשים הרעים על ידי כך שתרחם על העניים ותעזור להם. המלך הרי נהג בגאווה ופגע באנשים, וכעת התיקון שלו הוא לעשות בדיוק את ההפך, להראות רחמים ולעזור לחלשים, וכך לעמוד בהכנעה מול ה'.
אולי אתם שואלים את עצמכם למה שדניאל ירצה לעזור למלך שהרע לעם ישראל? הסיבה היא שדניאל דאג מאוד לעם שלו. הוא ראה את היהודים שהוגלו מארצם כשהם עניים ורעבים, והבין שזו הזדמנות מצוינת לגרום למלך לפתוח את האוצרות שלו ולפרנס אותם. בנוסף, דניאל רצה להוכיח למלך שהוא נותן לו עצה מכל הלב ובאמת רוצה בטובתו.
לבסוף, דניאל מבטיח למלך שאם הוא יבחר בדרך הזו, הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ. מתן הצדקה והרחמים על העניים אולי לא יבטלו את הגזרה לחלוטין, אבל יש להם כוח אדיר לעכב את הרעה ולתת למלך עוד זמן של שלווה, כל עוד הוא ימשיך לעשות טוב ולעזור לאחרים.