דניאל, פרק ד׳, פסוק י״ד

ההכרעות בעולמנו מתקבלות בבית הדין של מעלה, כאשר בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וכן וּמֵאמַר קַדִּישִׁין מתארים את המלאכים הקדושים המוציאים לפועל את דינו של ה'. גזרה זו מכונה שְׁאֵלְתָא, כלומר בקשה, משום שהמלאכים אינם פועלים על דעת עצמם אלא שואלים את פיו של ה' בטרם יפעלו. כל המהלך השמימי הזה מתרחש עַד־דִּבְרַת, כלומר למען המטרה דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא, כדי שיפנימו כל החיים כי ה' הוא שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, השליט הבלעדי על מלכויות בשר ודם. כהוכחה לשליטתו המוחלטת, וּלְמַן־דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, ה' מעניק את השלטון למי שיחפוץ, ואף וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ, מסוגל להמליך אדם פחות ערך כדי להראות שהכוח תלוי אך ורק ברצונו.