תארו לעצמכם שאתם מרגישים כל כך חזקים וחשובים, עד שאתם מתחילים להשוויץ בלי הפסקה, ופתאום משהו עוצר אתכם ממש באמצע המשפט. זה בדיוק מה שקרה למלך נבוכדנצר. המלך עמד מלא בגאווה, התפאר בכוחו העצום, וכנראה כבר שכח לגמרי את החלום המזהיר שחלם שנה לפני כן. אבל אז, המציאות משתנה ברגע אחד.
המילים עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא מתארות איך לפני שהמלך בכלל הספיק לסיים את דברי הגאווה שלו, כשהמילים עדיין היו בתוך הפה שלו, ירד פתאום קול מהשמיים. ה' מגיב מיד וקוטע אותו. הקול השמימי מכריז: מַלְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְ. המילה עֲדָת בארמית פירושה סרה או עברה. כלומר, הקול מודיע למלך שברגע זה ממש המלוכה והשלטון נלקחים ממנו.
העונש של המלך לא היה רק לאבד את הכיסא שלו. קרה לו משהו קשה בתוך הראש. הוא לא הפך בגוף שלו לחיה, אבל המחשבה הרגילה של בני האדם נעלמה ממנו, והוא התחיל לחשוב ולהרגיש כמו חיה. בגלל זה הוא עזב את הארמון, ברח אל הטבע, והתחיל לחיות יחד עם חיות הבר ואפילו לאכול עשב ממש כמותן.