דניאל, פרק ד׳, פסוק ל׳

Daniel 4:30Sefaria

בַּהּ־שַׁעֲתָ֗א מִלְּתָא֮ סָ֣פַת עַל־נְבוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן־אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְצִפְּרִֽין׃

תארו לעצמכם אדם שמרגיש שהוא השליט החזק והחשוב ביותר בעולם, ופתאום בבת אחת הכול משתנה. זה בדיוק מה שקרה למלך האדיר. באותו רגע, מלתא ספת, כלומר הגזרה שנקבעה מראש באה עליו. המלך עזב את חברת בני האדם והתחיל לחיות ולאכול ממש כמו בהמה, כשהוא ישן בחוץ וגשמה, שזה הגוף שלו, נרטב מהטל שיורד מהשמיים.


חשוב להבין שהמלך לא הפך באמת לחיה פיזית. מה שקרה הוא שהוא עבר משבר עמוק וחלה בנפשו, עד שאיבד את דעתו. בגלל המחלה, הוא כבר לא רצה להיות ליד אנשים, גירש את עצמו אל המדבר והתחיל להתנהג כמו חיית פרא. העונש הזה הגיע לו בגלל הגאווה העצומה שלו. המלך התגאה כל כך וניסה להתנשא אפילו מול ה', ולכן הוא קיבל עונש שהוריד אותו למצב הכי נמוך שיש, לחיות יחד עם הבהמות.


מכיוון שהוא חי בחוץ, בלכלוך ובלי שום מחסה, ואף אחד לא טיפל בו, המראה שלו השתנה לגמרי. כתוב ששערה כנשרין רבה, כלומר השערות שלו צמחו פרא על כל גופו ונראו כמו נוצות של נשר, וטפרוהי כצפרין, הציפורניים שלו גדלו והיו ארוכות כמו ציפורניים של עופות. למרות המצב העצוב הזה, אנשים עדיין ראו אותו משוטט וידעו שהוא לא מת. לכן, העבדים שלו לא מרדו בו, והבן שלו ניהל את הממלכה במקומו עד שהוא יבריא ויחזור. המחלה של המלך הייתה כל כך משפיעה, שכשמספרים על מה שקרה, הוא מתייחס לעצמו בגוף שלישי ואומר שזה קרה "על נבוכדנצר", ולא אומר שזה קרה "עלי". הוא היה כל כך מנותק, עד שהרגיש כאילו כל הצרה הזו עוברת על אדם אחר לגמרי.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ״ט
פסוק ל״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.