תארו לעצמכם מה קורה לאדם שפתאום, אחרי תקופה ארוכה שבה חי וחשב ממש כמו חיה, חוזר להיות בן אדם רגיל. זה בדיוק מה שקרה למלך נבוכדנצר. המילים וְלִקְצָת יוֹמַיָּא מתארות את סוף התקופה שבה הוא קיבל את העונש שלו. במשך שבע שנים הוא התנהג כמו בהמה ולא זכר מי הוא. אבל עכשיו, הוא אומר אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר, כי הוא סוף סוף מתחיל לזהות את עצמו מחדש.
במקום להסתכל רק למטה אל האדמה כמו שחיות עושות, הוא נעמד על הרגליים ומספר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת. כלומר, הוא מרים את העיניים שלו לשמיים כדי לבקש עזרה מה', והוא מבין שגם העונש וגם הריפוי שלו מגיעים רק ממנו. ברגע הזה הוא אומר וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב, שזה אומר שהדעת והשכל חזרו אליו. זה קרה לאט לאט. קודם כל הוא הבין שהוא בכלל בן אדם ולא חיה, אחר כך הוא נזכר שהוא המלך נבוכדנצר, ובסוף חזרה אליו ההבנה הכי חשובה שהוא איבד בגלל הגאווה שלו, ההבנה שה' הוא זה שבאמת שולט בעולם.
עכשיו נבוכדנצר כבר לא גאוותן. הוא אומר וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת. הוא מברך ומשבח את ה'. פעם הוא חשב שה' רק ברא את העולם אבל נתן לאחרים לנהל אותו. עכשיו הוא מבין שה' הוא לא רק מלך עליון שברא הכל, אלא הוא גם זה שמנהיג ומשגיח על העולם שלנו באופן ישיר בכל רגע ונותן לו חיים. לכן הוא מסיים ואומר דִּי שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם וּמַלְכוּתֵהּ עִם דָּר וְדָר. הוא מבין שהמלכות של ה' היא נצחית ונשארת לתמיד, גם כשבני האדם מתחלפים מדור לדור. ה' הוא המלך היחיד, והוא מנהיג את העולם גם בדרך הטבע הרגילה וגם בעזרת ניסים, בכל דור ודור.