דניאל פונה אל בלשאצר בפנייה מחושבת המבקשת את תשומת לבו, אַנְתְּ מַלְכָּא (אתה המלך), כדי לחלוק לו כבוד לפני שיטיח בו את גזר הדין. עם זאת, הוא מבהיר לו מיד כי שלטונו אינו נובע מכוחו העצמי, אלא מכך שאֱלָהָא עִלָּאָה, ה' העליון, העניק את השלטון למשפחתו. אזכור קורותיו של האב נועד להרוס מראש את תירוציו האפשריים של בלשאצר על חילול כלי המקדש ולהוכיח את דיוק ההשגחה. דניאל מפרט את שלבי ההתעצמות ההיסטורית שאותם ה' יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ: תחילה הוענקה לו מַלְכוּתָא, עצם המלכתו, לאחר מכן זכה לוּרְבוּתָא, הגדולה שבהתרחבות שלטונו, ולבסוף קיבל את וִיקָרָא וְהַדְרָא, הכבוד וההדר על ביסוס מעמדו העולמי הרם.
דניאל, פרק ה׳, פסוק י״ח
(אנתה) [אַ֖נְתְּ] מַלְכָּ֑א אֱלָהָא֙ (עליא) [עִלָּאָ֔ה] מַלְכוּתָ֤א וּרְבוּתָא֙ וִיקָרָ֣א וְהַדְרָ֔א יְהַ֖ב לִנְבֻכַדְנֶצַּ֥ר אֲבֽוּךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.