דניאל, פרק ה׳, פסוק כ״א

בעוד שעל חטאים קשים אחרים ה' האריך את אפו, על גאוותו נענש נבוכדנצר באופן פתאומי ומיידי וסולק מחברת בני האדם, וּמִן־בְּנֵי אֲנָשָׁא טְרִיד. בינתו האנושית ניטלה ממנו ולבו הפך לזה של חיה, וְלִבְבֵהּ עִם־חֵיוְתָא שַׁוִּיו, והוא נאלץ להתגורר עם פראים וחמורי בר, וְעִם־עֲרָדַיָּא מְדוֹרֵהּ. השפלתו הפיזית הייתה מוחלטת כאשר ניזון מעשב השדה כמו שוורים, עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יְטַעֲמוּנֵּהּ, וגופו נרטב מטל השמים משום שחי בחוץ ללא כל מחסה, וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע. מצב חייתי זה נועד להימשך עַד דִּי־יְדַע, עד שיכיר ויפנים כי ה' העליון הוא השליט הבלעדי על ממלכות האדם, דִּי־שַׁלִּיט אֱלָהָא עִלָּאָה בְּמַלְכּוּת אֲנָשָׁא, ובידו להמליך עליהן את כל מי שיחפוץ, וּלְמַן־דִּי יִצְבֵּא יְהָקֵים עֲלַהּ.