דניאל, פרק ה׳, פסוק ד׳

שיא גאוותו של מלך בבל בא לידי ביטוי בכך שהם אִשְׁתִּיו חַמְרָא, שתו יין נסך מתוך כלי המקדש, במטרה מפורשת להכעיס את ה'. השכרות הובילה אותם מיד לעבודה זרה, כאשר וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַהֲבָא וְכַסְפָּא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא, כלומר היללו אלילים אילמים העשויים זהב, כסף, נחושת, ברזל, עץ ואבן. שבח זה נועד לחגוג את ניצחונם על ישראל ולהפגין התרסה, כאילו האלילים גברו על ה' והשביתו את נבואותיו על חורבן בבל. התנשאות זו, שבה הודו על קיום מלכותם לאלילי חומר תוך חילול כליו של בורא העולם, התעלמה מכך שה' רואה הכול ועוררה את חרון אפו שהוביל לעונש מיידי.