דניאל, פרק ה׳, פסוק ד׳

האם קרה לכם פעם שמישהו עשה משהו בכוונה רק כדי להכעיס? זה בדיוק מה שעשה מלך בבל. בשיא החוצפה שלו, הוא לא רק השתמש בכלים הקדושים של בית המקדש, אלא עשה זאת במסיבה של שכרות. כאשר כתוב אִשְׁתִּיו חַמְרָא, הכוונה היא שהם שתו יין, והיין גרם להם להשתכר ולזלזל בדברים קדושים. הם לא שתו מהכלים האלה סתם כי לא היו להם כוסות אחרות, אלא מתוך כוונה מפורשת להכעיס את ה'. מיד אחרי ששתו, הם התחילו לשיר ולהלל את הפסלים שלהם. המילים וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַהֲבָא וְכַסְפָּא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא מתארות איך הם שיבחו אלילים אילמים שעשויים מחומרים כמו זהב, כסף, נחושת, ברזל, עץ ואבן. הם עשו זאת כדי לחגוג את הניצחון שלהם על עם ישראל ולהראות כאילו הפסלים שלהם חזקים יותר. הם נתנו כבוד לפסלים שלא רואים ולא שומעים, והתעלמו לגמרי מכך שה' רואה ושומע הכול. ההתנהגות הזו, של שתייה מהכלים של בורא העולם תוך כדי שירים לחתיכות עץ ואבן, הייתה כל כך חמורה עד שהיא הובילה לעונש מיידי על המלך.