תארו לעצמכם שאתם נמצאים בבעיה גדולה מאוד, אף אחד מהאנשים סביבכם לא מצליח לעזור, ואתם ממש מתחילים לאבד תקווה. איך הייתם מרגישים אם פתאום מישהו היה מגיע ומרגיע אתכם עם פתרון מושלם? זה בדיוק מה שקורה למלך ברגע של פחד וייאוש, כשאף אחד מהחכמים שלו לא מצליח לפתור את התעלומה. המלכה מגיעה ונושאת נאום חכם שנועד להרגיע את המלך ולתת לו ביטחון. היא פותחת ואומרת איתי גבר, כלומר, ישנו איש. היא מדגישה שמדובר באדם רגיל בשר ודם, כדי שהמלך לא ייבהל ממנו, אבל מסבירה שיש באיש הזה את רוח ה'. המלכה מספרת שיש באיש הזה נהירו, שזה אומר שיש לו שכל מבריק והארה רוחנית שמאירה ממש כמו אור. היא מתארת את החכמה שלו בתור חכמה כחכמת-אלהין, כלומר חכמה עליונה שדומה לחכמה של מלאכים או של ה'. היא בכוונה מוסיפה את האות כף במילה "כחכמת" כדי להגיד שהוא רק דומה לחכמה כזו, אבל הוא בעצמו אינו אלוהים.
המלכה ממשיכה ומזכירה למלך שהמלך הקודם, נבוכדנצר, הקימה, כלומר העמיד ומינה את האיש הזה להיות רב חרטומין, שר וקצין על כל שאר החכמים. המלכה אומרת את זה משתי סיבות חכמות. קודם כל, היא רומזת למלך שהוא היה צריך להכיר את האיש החשוב הזה ולקרוא לו מההתחלה, לפני כל שאר החכמים שניסו לעזור ונכשלו. דבר שני, המלכה מנווטת את הדברים בחוכמה ומסתירה את השם של דניאל ואת העובדה שהוא יהודי עד סוף הדברים שלה, כי היא חוששת שהמלך לא יסכים לקרוא לו. היא גם יודעת שהמלך השתמש בסעודה שלו בכלים המיוחדים של ה' ולא נהג בהם בכבוד, ולכן היא מדגישה שדניאל הוא רק שר חכם ולא מישהו עם כוחות מפחידים שיכול לפגוע בו, אלא רק אדם עם יכולת שכלית מיוחדת שיכול לפתור את התעלומה.