קרה לכם פעם שראיתם מישהו מצליח מאוד, שפתאום התחיל לחשוב שהוא הכי חזק וחשוב בעולם? זה בדיוק מה שקרה למלך בבל. כשהוא הגיע לשיא ההצלחה והכוח שלו, במקום לזכור מי נתן לו את הכל, הוא התמלא בגאווה ענקית ושכח ש-ה' הוא זה שבאמת מנהיג את העולם. המילים וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ מתארות בדיוק את הרגע הזה, שבו הלב של המלך התמלא בגאווה גדולה. הגאווה הזו גרמה לו לחשוב שהוא יכול הכל, והמילים וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה מסבירות שהרוח שלו התחזקה כדי לחשוב ולדבר דברים רעים ויהירים, כמו למשל להכריז שהוא יעלה עד לשמיים. המלך אמנם לא עשה מעשים רעים בפועל, אלא רק חטא במחשבות ובמילים שאמר, אבל הפגיעה בכבוד של ה' הייתה כל כך גדולה, שזה הספיק כדי לעצור אותו.
ברגע אחד הכל התהפך. המלך נענש ו-הׇנְחַת מִן־כׇּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ, כלומר הוא הורד מכיסא המלכות שלו, וגם וִֽיקָרָה הֶעְדִּיו מִנֵּהּ, שזה אומר שאת הכבוד הגדול שהיה לו לקחו ממנו. הוא נאלץ לעזוב את הארמון המפואר שלו ולחיות בחוץ ממש כמו בעל חיים. המצב הזה נמשך עד שהמלך הבין את הטעות שלו, עזב את הגאווה, והודה מכל הלב שרק ה' הוא השליט האמיתי על כל בני האדם.