תארו לעצמכם שמישהו לוקח את החפץ שהכי יקר וחשוב לכם, ומשתמש בו בציבור רק כדי להעליב אתכם. זה בדיוק מה שקרה במסיבה הגדולה של המלך בלשאצר. בשיא החגיגה, המלך עושה מעשה מזלזל ופוגע במיוחד. בֵּאדַיִן הַיְתִיו, כלומר אז הובאו, כלי הקודש היקרים שנלקחו מבית המקדש. המלך לא הביא אותם כי היו חסרות לו כוסות, אלא כדי להראות כוח ולזלזל בה'. המילים דִּי הַנְפִּקוּ מסבירות שאלו הכלים אשר הוציאו מן ההיכל. בלשאצר באמת האמין שה' עזב את ארץ ישראל ואת המקדש, ולכן הכתוב מדגיש שהכלים הגיעו מתוך הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא, שזה היכל בית האלוהים, כדי ללמד אותנו שה' מעולם לא עזב את מקומו.
למסיבה הזו הובאו רק מָאנֵי דַהֲבָא, כלומר כלי הזהב. למרות שקודם לכן המלך רצה להביא גם את כלי הכסף, היו שם כל כך הרבה כלי זהב וכל כך הרבה עושר, שהם פשוט הספיקו לכל ההמון העצום ולא היה צורך בכלים נוספים. כדי להפוך את המעשה לעוד יותר חמור, שתו מהכלים האלו מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ, שזה אומר המלך, השרים והנשים. באותם ימים זה היה מאוד לא מנומס ולא מקובל שנשים ישתתפו במסיבות רועשות של שרים, אבל המלך הביא אותן בכוונה. הוא רצה שכולם יהיו שם יחד, ישתו מהכלים הקדושים ויהללו את האלילים שלהם, רק כדי לבזות את כלי ה' מול כמה שיותר אנשים.