קרה לכם פעם שהסתתרתם מאחורי חצי אמת רק בגלל שהתביישתם לספר את מה שבאמת קרה? זה בדיוק מה שעושה עכשיו מלך בבל. אחרי שהוא מחמיא לדניאל כדי לתת לו הרגשה טובה, הוא מבקש ממנו עזרה, אבל לא מספר לו את התמונה המלאה.
המלך אומר לדניאל: וּכְעַן הֻעַלּוּ קָדָמַי חַכִּימַיָּא אָשְׁפַיָּא, כלומר, עכשיו הוכנסו לפניי החכמים של בבל, דִּי־כְתָבָה דְנָה יִקְרוֹן וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי, כדי שיקראו את הכתב שעל הקיר ויסבירו לי מה המשמעות שלו. המלך ממשיך ואומר: וְלָא־כָהֲלִין פְּשַׁר־מִלְּתָא לְהַחֲוָיָה, שזה אומר בשפה שלנו שהם לא הצליחו להגיד לי את הפתרון.
מבעד למילים הפשוטות האלו מסתתרת רמאות קטנה. המלך מתבייש שהחכמים של העם שלו נכשלו לגמרי, אז הוא מנסה לשמור על הכבוד שלהם. הוא אומר שהם רק לא הצליחו להבין את הפתרון, ורומז שהם לפחות הצליחו לקרוא את המילים. אבל האמת היא שהם אפילו לא הצליחו לקרוא אותן!
בנוסף, המלך עושה פה עוד תרגיל. הוא מספר לדניאל שהוא קרא רק לחכמים הרגילים, ולא מזכיר בכלל את החכמים הכי בכירים שלו. למה? כי החכמים הבכירים אמרו שרק מישהו עם כוחות עליונים יכול לפתור את התעלומה. המלך פחד שאם דניאל ישמע שהחכמים הכי גדולים נכשלו, הוא יחשוב שזו משימה בלתי אפשרית ויוותר מראש. לכן, המלך מעמיד פנים שהתעלומה הוצגה רק בפני החכמים הפשוטים יותר ושהם רק התקשו להבין את המשמעות, בתקווה שכך דניאל יסכים לפתור לו את התעלומה.