קרה לכם פעם ששמעתם על מישהו ממש חכם שכולם מדברים עליו, אבל רק כשהייתם בבעיה גדולה נזכרתם לבקש ממנו עזרה? זה בדיוק מה שקרה למלך בבל. המלך פונה אל דניאל ואומר לו: וְשִׁמְעֵת עֲלָךְ, כלומר, שמעתי עליך. המלך לא באמת מכיר את דניאל אישית, אבל השם הטוב של דניאל הולך לפניו וכולם מדברים על כמה שהוא מיוחד.
המלך ממשיך ומשבח את דניאל במילים: וְנַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה יַתִּירָה הִשְׁתְּכַחַת בָּךְ. בשפה פשוטה, הוא אומר לו שנמצאים בו אור מיוחד, שכל וחכמה עצומה ויוצאת דופן.
אבל אם נשים לב טוב, נגלה משהו מעניין. המלך אומר לדניאל: דִּי רוּחַ אֱלָהִין בָּךְ, שזה אומר שרוח ה׳ נמצאת בו. לפני כן, המלכה דיברה על דניאל ואמרה שיש בו רוח של כוחות קדושים ועליונים. למה המלך השמיט את המילה "קדושים"? המלך בעצם מנסה לתרץ לעצמו למה הוא התעלם מדניאל עד עכשיו. הרי אם דניאל כל כך חכם וקדוש, המלך היה צריך לקרוא לו מיד ולהושיב אותו במקום הכי מכובד! לכן, המלך משתמש במילים קצת פחות גבוהות, כדי להקטין מעט את הפלא של דניאל. כך הוא מנסה להצדיק את זה שהוא קרא לו רק עכשיו, כשהוא כבר ממש חסר אונים ואין לו ברירה אחרת.