נסו לדמיין רגע שבו אתם נכנסים לחדר ענק ומלא באנשים, ופתאום כולם מסתכלים רק עליכם, כי יש בכם משהו מיוחד שאי אפשר להסביר. זה בדיוק מה שקרה בארמון שושן הגדול.
התחרות על תפקיד המלכה הייתה ארוכה. בארמון היו שתי קבוצות. קבוצה אחת נקראה הַנָּשִׁים, ואלו היו נשים חשובות שכבר גרו בארמון של המלך. הקבוצה השנייה נקראה הַבְּתוּלוֹת, ואלו היו הנערות הצעירות והחדשות שהגיעו מרחוק כדי להיבחן. והנה קורה דבר מדהים, המלך אוהב את אסתר יותר מכולן. היא מוצאת חן בעיניו יותר מהנשים הוותיקות וגם יותר מהנערות החדשות.
למה דווקא היא? הסוד שלה נמצא במילים חֵן וָחֶסֶד. המלך לא נמשך לאסתר רק בגלל יופי רגיל, אלא בגלל משהו פנימי ועמוק הרבה יותר. ה' נתן לאסתר קסם מיוחד. היה לה חן, כלומר התנהגות עדינה ונעימה, והיה לה חסד, שזה אומר מידות טובות ומעשים טובים. בזכות זה, המלך התמלא כלפיה באהבה פלאית וגדולה.
האהבה הזו הייתה כל כך חזקה, שהמלך אפילו לא רצה לחכות ולבדוק את שאר הנערות. הוא קם ומיד וַיָּשֶׂם כֶּתֶר־מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ. הוא הניח את הכתר על ראשה בעצמו, בלי לחכות לטקסים רשמיים, כדי להראות לכולם שהיא המיוחדת והנבחרת שלו.
כדי להראות עד כמה היא חשובה, המלך החליט להמליך אותה תַּחַת וַשְׁתִּי. למה מזכירים כאן את המלכה הקודמת? ושתי הייתה נסיכה ממשפחת מלוכה מפורסמת, ואילו אסתר לא סיפרה לאף אחד מאיזו משפחה היא באה. המלך רצה להראות שאסתר חשובה ומכובדת בדיוק כמו ושתי. ברגע שאסתר הפכה למלכה, זה היה כאילו המלך הוריד את התמונה של ושתי שהייתה תלויה בארמון, ותלה במקומה את התמונה של אסתר. מאותו רגע, נמחק הזכר של המלכה הקודמת, ואסתר תפסה את המקום המלכותי שלה לגמרי לבדה.