יצא לכם פעם לתהות מאיפה מגיעים הגיבורים הכי גדולים? לפעמים הם צומחים דווקא מתוך המצבים הכי קשים שיש. כך קרה למושיעת ישראל, שגדלה ללא הורים כלל. הכתוב אומר עליה כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם ומיד מוסיף וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ. למה לחזור על זה פעמיים? כדי לספר לנו מציאות עצובה: היא מעולם לא הכירה את הוריה אפילו ליום אחד. אביה נפטר לפני שנולדה, ואמה נפטרה בשעת לידתה. ה׳ בחר להביא את הישועה דווקא דרך ילדה שגדלה ללא משענת של משפחה, כדי ללמד אותנו ששום קושי בעולם לא יכול לעצור את הנס של ה׳ ואת ההצלה של עם ישראל.
מי שדאג לה היה קרוב משפחתה הצדיק, מרדכי. הוא היה לה אֹמֵן, כלומר הוא זה שגידל, חינך ושמר עליה בסתר כדי להגן עליה מכל רע. לגיבורה שלנו היו שני שמות שמספרים מי היא הייתה. השם העברי שלה היה הֲדַסָּה, כי היא הייתה צדקת כמו צמח ההדס, שיש לו ריח טוב והוא נשאר ירוק ורענן גם בחורף הקר. השם השני שלה היה אֶסְתֵּר, וזה השם שהגויים בפרס נתנו לה, כי היופי שלה הזכיר להם את האור המאיר של הכוכבים.
היא באמת הייתה מיוחדת מאוד, גם מבחוץ וגם מבפנים. היא הייתה יְפַת־תֹּאַר, כלומר המראה שלה היה מושלם, והיא הייתה גם וְטוֹבַת מַרְאֶה, שזה אומר שהיה לה חן מיוחד שגרם לכל מי שראה אותה לאהוב אותה מיד. בגלל היופי הנדיר הזה, מרדכי דאג לה מאוד. הוא פחד שאנשים זרים ייקחו אותה או יפגעו בה, ולכן הוא מיהר לאסוף אותה אל ביתו ולקח אותה לוֹ לְבַת. הוא אימץ אותה מתוך אהבה ודאגה, וגידל אותה ממש כאילו הייתה הבת האמיתית שלו, בבית טהור ומלא בטוב, עד שהגיעה השעה שלה לצאת ולהציל את עם ישראל.