יצא לכם פעם לנסות לעזור לחבר, אבל במקום שזה יעזור, המצב רק הסתבך יותר? תארו לעצמכם איך משה מרגיש עכשיו. אחרי שפרעה סירב לשחרר את בני ישראל והעבודה שלהם הפכה קשה יותר, משה עוזב את העיר הרועשת. הוא הולך למקום שקט וקדוש כדי לשפוך את הלב בפני ה'.
משה אמנם ידע מראש שפרעה לא יסכים מיד, אבל הוא ציפה שברגע שהוא ידבר בשם ה', הקושי של בני ישראל לפחות לא יחמיר. עכשיו, כשהוא רואה שהמצב רק נהיה גרוע יותר ואין לו תשובות לתת לעם, משה מרגיש חסר אונים. מתוך הכאב שלו כמנהיג אוהב, הוא שואל את ה' שתי שאלות.
תחילה הוא שואל לָמָה הֲרֵעֹתָה. משה לא מאשים את ה' חלילה, אלא שואל מתוך רצון עמוק להבין: מדוע ה' מאפשר למצב להיות כל כך רע ולסבל של בני ישראל לגבור? משה פשוט מנסה להבין את ההיגיון שמאחורי הקושי.
אחר כך הוא שואל לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי, כלומר, למה שלחת דווקא אותי? קשה למשה לחשוב שדווקא הוא, שרצה כל כך להציל את העם שלו, הפך לסיבה שבגללה קשה להם יותר. הזעקה של משה מראה כמה אכפת לו מבני ישראל. מה שמשה עדיין לא ידע באותו רגע, זה שלפעמים, ממש רגע לפני שמגיעה הצלה גדולה, המצב נראה קשה יותר. זה לא קורה בטעות, אלא זה חלק מתהליך מכוון כדי שבסופו של דבר הישועה תהיה שלמה וגדולה הרבה יותר.