קרה לכם פעם שרציתם לעזור למישהו, אבל המצב רק הסתבך? משה ואהרן באו אל פרעה מלך מצרים כדי לבקש ממנו לשחרר את בני ישראל, אבל פרעה כעס מאוד והחליט לעשות בדיוק את ההפך. הוא בחר להקשות עליהם את תנאי העבודה אפילו יותר. הוא חשב שאם הם יעבדו כל כך קשה רק כדי לשרוד את היום, לא יישאר להם כוח לחשוב על חופש.
המילה וַיְצַו מלמדת שפרעה נתן פקודה חמורה, והוא עשה זאת ממש בַּיּוֹם הַהוּא. הוא רצה שהעם ירגיש מיד את הקושי, ויחשוב שהעבודה הקשה היא באשמת משה ואהרן. הוא קיווה שהצרה הפתאומית תשכיח מהם את התקווה לצאת לחופשי. כדי להפעיל את התוכנית שלו, פרעה פנה לשני סוגים של מנהלים. הראשונים היו הַנֹּגְשִׂים, שהיו מנהלים מצריים מטעם השלטון שדרשו מהעם לעבוד. תחתיהם עבדו שֹׁטְרָיו, שהיו מנהלי עבודה מתוך בני ישראל עצמם. המצרים קבעו כמה עבודה צריך לעשות, והשוטרים הישראלים היו צריכים לדאוג שזה יקרה בשטח.
פרעה פעל בערמומיות. הוא אמר למצרים להפסיק לתת לעם את חומרי הבנייה, אבל השאיר לשוטרים הישראלים את התפקיד הקשה לֵאמֹר את הבשורה הרעה הזו לאחים שלהם. הוא רצה שהעם יכעס על השוטרים הישראלים במקום עליו. אבל השוטרים לא הסכימו לקחת את האשמה על עצמם, וכשהם דיברו עם העם, הם אמרו בפירוש שזו פקודה ישירה של המלך פרעה.