יחזקאל, פרק כ״א, פסוק כ״ט

התנהגותם הגלויה של בני העם משמשת כעדות נגדם ומביאה למפלתם במו ידיהם. יַעַן הַזְכַּרְכֶם עֲוֹנְכֶם, במקום לשוב בתשובה העם מוסיף עבירות חדשות, ובכך מציף לפני ה' את חטאיו הישנים, ובהם גם עוון שבועת שקר. בְּהִגָּלוֹת פִּשְׁעֵיכֶם, הפשעים החדשים שנעשים כעת בגלוי גורמים לְהֵרָאוֹת חַטֹּאותֵיכֶם, כך שכלל העבירות הנובעות מכפירה, ממרידה או מתאווה נחשפות בְּכֹל עֲלִילוֹתֵיכֶם, כלומר בכל פעולותיהם המעידות על השחתתם הנפשית. יַעַן הִזָּכֶרְכֶם, מכיוון שהעם מזכיר את עצמו לרעה לפני ה', עונשו בלתי נמנע ובַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ, כאשר כף זו אינה מטבע לשון כללי אלא מכוונת ספציפית לידו של מלך בבל, נבוכדנצר, שבידו הם עתידים להימסר.