יחזקאל, פרק כ״א, פסוק י״ט

ה' מצווה על הנביא להכות כפיים לאות אבל וצער עמוק על החורבן המוחלט שאין ממנו מנוס, באומרו וְהַךְ כַּף אֶל כָּף. מכת הצרות תוכפל ותשולש כאשר וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה, ביטוי המכוון למסע המלחמה השלישי והאכזרי של בבל על ירושלים, או לחרב אויב שתכלה שליש מהעם בעוד השאר יושמדו באסונות פנימיים. בניגוד לגליות קודמות, הפעם זוהי חֶרֶב חֲלָלִים שתפיל חללים רבים בהמון העם, וכן הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדוֹל המכוונת לפגיעה במלך צדקיהו שיילקח בשבי. חרב זו מתוארת כחרב הַחֹדֶרֶת לָהֶם, שכן היא תרדוף אחר הנמלטים אל תוך חדרי החדרים, תחדור פיזית לגופם, ותעורר בהם חרדה ופחד עצומים.