נבואת זעם המופנית כלפי צדקיהו, אחרון מלכי יהודה, ומבשרת על סופו הטראגי של השלטון ועל מהפך דרמטי בסדר החברתי וההנהגתי.
הקריאה הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה נתפסת בקרב רוב הפרשנים כהוראה להדיח את המלך מכסאו ולשלול ממנו את סממני השלטון. המילה הַמִּצְנֶפֶת מתארת כובע המיוחד לאנשים חשובים ומושלים [מצודת ציון], והכוונה היא להסרתה מעל ראשו של צדקיהו יחד עם כיתרו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. בהתאמה לכך, המילה וְהָרִים מתפרשת לרוב במשמעות של הסרה וסילוק [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לעומת גישה זו, יש המפרשים את המילה וְהָרִים כפשוטה, לשון הגבהה והרמה [מלבי"ם]. על פי כיוון זה, הנשען גם על התרגום שמביא רש"י, הפסוק אינו מדבר רק על המלך, אלא מציג עימות בין שתי רשויות: הַמִּצְנֶפֶת מסמלת את כתר הכהונה הגדולה, בעוד הָעֲטָרָה היא כתר המלכות. צדקיהו ניסה להסיר ולהשפיל את כבוד הכהונה, ובו זמנית להרים ולרומם את עטרת המלכות שלו [מלבי"ם]. רד"ק מזכיר את התרגום המזהה את המצנפת עם שריה הכהן הגדול ואת העטרה עם צדקיהו, אך תוהה על ציון שמו של שריה, שכן יהוצדק בנו הוא שגלה בפועל עם המלך.
המשך הפסוק, זֹאת לֹא־זֹאת, מבטא את שבר המציאות הקיימת. המצנפת המלכותית כבר אינה כפי שהייתה [ביאור שטיינזלץ], והעטרה לא תישאר עוד בידי צדקיהו [רד"ק]. בניגוד לגליות קודמות שבהן בן משפחה אחר תפס את השלטון, כפי שקרה עם יהויקים ויהויכין, הפעם מדובר בחורבן מוחלט של השושלת – לא יישאר איש ממשפחת צדקיהו שימלוך תחתיו [מצודת דוד]. מנגד, לפי הגישה הרואה כאן מאבק בין המלכות לכהונה, מילים אלו מבטאות את תוכחתו של ה' כלפי המלך: האם אתה סבור שתוכל לקיים את המלכות ללא הכהונה? הרי כבוד המלכות יונק מכבוד המקדש, ולא ייתכן שזה יתקיים בלא זה [מלבי"ם].
חתימת הפסוק, הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל, מתארת את המהפך ההיסטורי. מבחינה לשונית, המילה הַשָּׁפָלָה נהגית במלעיל והאות ה"א בסופה היא תוספת, כך שמשמעותה זהה לציווי "השפל" [רד"ק, מנחת שי].
מהפך זה מתפרש בכמה רבדים. במישור השושלתי, צדקיהו, המלך ה"גבוה" שחטא בגאווה ומרד במלך בבל, יושפל, יוגלה וזרעו יאבד את המלוכה. לעומתו, המלך הקודם יהויכין, שכבר גלה והפך ל"שפל", יוגבה – הוא יזכה למעמד מכובד בגלותו, ומזרעו עתיד לצאת זרובבל ומלך המשיח [מצודת דוד, רד"ק]. במישור הפוליטי, ההנהגה תילקח מצדקיהו ותועבר לגדליה בן אחיקם, אדם שמעולם לא החזיק בכתר המלכות וכעת יוגבה למעמד מנהיגותי [רש"י]. במישור הפיזי, יש המתארים את מצנפת המלך עצמה כהפוכה ומשובשת, כאשר החלק הגבוה שבה הונמך והנמוך הוגבה, כסמל לאובדן השלטון [ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, במישור הרוחני, ה' מסכל את מזימת המלך: העטרה שהוא ניסה להגביה תושפל, והמצנפת של הכהונה, שהיא הגבוהה באמת, תושב למקומה הראוי [מלבי"ם].