קריסתה המוחלטת של שושלת המלוכה ביהודה מקבלת כאן ביטוי חריף של חורבן מתמשך, המלווה בהבטחה, או באיום, לעתיד. המילה עַוָּה מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כלשון עיוות, עיקום וקלקול, או לחלופין כלשון חורבן מוחלט [רש"י, רד"ק, מצודת ציון וביאור שטיינזלץ].
חזרה משולשת על מילה ברצף היא תופעה נדירה במקרא [מנחת שי], והפרשנים מציעים מספר הסברים לכפילות עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה. גישה אחת קושרת זאת לשלושת המלכים שהוגלו והודחו על ידי נבוכדנצר – יהויקים, יהויכין וצדקיהו – שכולם עיוותו את דרכיהם, ולכן עונשם כפול ומכופל [מלבי"ם ואברבנאל]. רש"י מציע מהלך היסטורי דומה, לפיו המלוכה היטלטלה וחרבה שלוש פעמים: מיכניה לצדקיהו, ומצדקיהו לגדליה. גישה אחרת רואה בכך רמז לשלושת הדורות שבהם בטלה עטרת המלוכה בגלות בבל, עד ששבה חלקית בימי זרובבל [רד"ק]. מנגד, יש שרואים בחזרה המשולשת ביטוי להדגשה מוחלטת ונצחית: המלכות תהיה מעוותת וחרבה לחלוטין, וזרעו של צדקיהו לא ימלוך לעולם [מצודת דוד וביאור שטיינזלץ].
על המילים גַּם־זֹאת לֹא הָיָה מסבירים הפרשנים כי שפלות כזו, של הסרת העטרה וביטול המלוכה, לא אירעה מעולם עד ימיו של צדקיהו. אף על פי שגם מלכים קודמים חטאו והיו רשעים, רק עתה נתמלאה סאת העוונות והוחלט על אובדן המלכות [רד"ק ואברבנאל].
החלק החותם, עַד־בֹּא אֲשֶׁר־לוֹ הַמִּשְׁפָּט וּנְתַתִּיו, מציג מחלוקת קוטבית בין הפרשנים באשר לזהות הדמות שלה יימסר המשפט. מחד גיסא, יש המפרשים זאת כהמשך ישיר של הפורענות: המשפט מסור לידי מי שנשלח לבצע את נקמת ה' ולהעניש את צדקיהו, והוא נבוכדנצר מלך בבל [רד"ק וביאור שטיינזלץ], או ישמעאל בן נתניה שישלים את מהלך החורבן בהריגת גדליה [רש"י]. מאידך גיסא, מפרשים אחרים רואים בכך הבטחה גדולה לגאולה עתידית: עטרת המלוכה תישאר בטלה ומושפלת עד לאחרית הימים, אז יבוא מלך המשיח. לו ראויה המלוכה ולו המשפט, וה' ישיב וייתן את העטרה ואת הגדולה על ראשו [מלבי"ם, מצודת דוד ואברבנאל].