הכנתו של כלי המשחית לקראת הפורענות מתוארת כאן לפרטי פרטים, החל משלב הצחצוח ועד למסירתו לידי המבצע. החרב עוברת תהליך יסודי של השחזה ומירוק, שנועד להפוך אותה לכלי משחית יעיל, קטלני ומעורר אימה.
וַיִּתֵּן אֹתָהּ לְמָרְטָה: ה' הוציא את החרב מתערה ומסר אותה לידי המורט כדי שיצחצח אותה [רד"ק], ויש המפרשים שהאויב עצמו הוא שנתן את החרב לצחצוח [מצודת דוד]. לפי רש"י, המילה "אותה" מכוונת ל"שבט" (מטה השלטון), שנהפך כעת לחרב חדה ומרוטה. מבחינה דקדוקית, המילה לְמָרְטָה היא שם פועל (למרוט) בתוספת האות ה' בסופו [רד"ק, מנחת שי].
לִתְפֹּשׂ בַּכָּף: מטרת המירוק והצחצוח היא לאפשר אחיזה נוחה ויציבה בכף היד [מצודת ציון]. ככל שהחרב חלקה ונקייה מפגמים, כך היא הגונה, נוחה ויעילה יותר לאחיזתו של ההורג [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית מסבירה שהמירוק שנועד לתפיסה אינו מתייחס ללהב החרב, אלא לבית היד שלה – הניצב שאותו אוחזים [מלבי"ם].
הִיא־הוּחַדָּה חֶרֶב וְהִיא מֹרָטָּה: הפרשנים מסכימים כי יש כאן היפוך מילים מבחינה תחבירית, ומשמעות הביטוי היא "היא חרב הוחדה", כלומר – זוהי חרב מושחזת. הכתוב כופל את תיאור ההשחזה והמירוק כדי להדגיש את עוצמת האיום, שכן החרב הוכנה כך שתוכל להרבות חללים ולהטיל אימה על האנשים [מצודת דוד, רד"ק].
לָתֵת אוֹתָהּ בְּיַד־הוֹרֵג: לאחר שהחרב הוחדה וצוחצחה, היא מוכנה למסירה לידיו של ההורג. מטרת כל התהליך היא להקל על ההורג את מלאכתו [ביאור שטיינזלץ], כאשר הכוונה הממשית היא מסירת החרב לידיו של נבוכדנצר מלך בבל, כדי שיבצע בה את ההרג [רש"י, מצודת דוד].