עוצמת החורבן ואופיו החריג נועדו לשמש עדות אוניברסלית למעורבותו הישירה של ה'. הביטוי כָּל בָּשָׂר מכוון לכל אדם ואדם [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי מטרת הפורענות היא וְרָאוּ... כִּי אֲנִי ה' בִּעַרְתִּיהָ, כלומר, הכל יכירו וידעו כי הרעה הבאה על ירושלים אינה אירוע מקרי, אלא עונש ישיר מאת ה' [רד"ק, מצודת דוד].
ההכרה כי מדובר בהשגחה אלוהית ולא באסון טבעי נובעת מההבטחה שהאש לֹא תִּכְבֶּה. עוצמת התבערה כה חזקה, עד שברור לכל שהיא לא תיפסק מאליה עד שתכלה את הכל [מצודת דוד]. יתרה מזו, האש פועלת בניגוד לחוקי הטבע; בעוד שאש טבעית שורפת עצים יבשים תחילה וכבית כשהיא נתקלת בעצים לחים, אש זו, שהוצתה בידי ה', בוערת באופן פלאי ואינה ניתנת לכיבוי טבעי [מלבי"ם].