פסוק זה משמש פתיחה לנבואה חדשה, המגיעה כדי להבהיר לאן מועדות פניו של צבא בבל. כאשר נבוכדנצר מלך בבל יוצא למסע הכיבוש עם חילו, הדרך טרם הוכרעה. לכן, דבר ה' מגיע אל יחזקאל ומצווה עליו להמחיש בעזרת ציור או מודל פיזי את מסלול התקדמותו של הצבא.
הנביא מצטווה לשרטט שתי דרכים היוצאות מארץ אחת, היא בבל. בנקודת הפיצול של הדרכים, עליו לסמן מקום עצירה. הפרשנים מבארים כי משמעות המילה יד היא מקום, והמילה ברא משמעותה לבחור ולברור, כלומר על הנביא לקבוע ולציין את המקום המדויק על אם הדרך שבו יעצור מלך בבל כדי להחליט לאן לפנות [אברבנאל]. שתי הדרכים מובילות לשני יעדים אפשריים: האחת לרבת בני עמון, והשנייה לירושלים, שתושביה בטחו בחומותיה הבצורות.
כאשר נבוכדנצר מגיע לפרשת הדרכים, הוא משתמש בשיטות קסם וניחוש כדי להכריע באיזו דרך לבחור. הפרשנים מפרטים את שיטות הניחוש: קלקל בחיצים מתואר כצחצוח פני הברזל של החץ עד שיהיה מבריק כמראה שניתן לראות בה חזיונות, או לחלופין, יריית חיצים באוויר כדי לראות לאיזה כיוון ייפלו [אברבנאל בשם אביו של הרד"ק]. בנוסף, הוא שואל בתרפים, שהם צלמים המשמשים לראיית העתידות, ורואה בכבד, כלומר מתבונן בברק ובבהירות של כבד בעל חיים מיד לאחר שחיטתו [אברבנאל].
על פי גזרת ה', הגורל והקסמים מכוונים את נבוכדנצר לבחור בירושלים [מלבי"ם]. בעקבות ההחלטה, מלך בבל נערך למצור כבד. הוא מציב כרים, שמוסברים כשרי צבא או כאיילי ברזל שנועדו לנגח ולשבור את חומות העיר [אברבנאל בשם אביו של הרד"ק]. הוא פוקד על חייליו לפתות פה ברצח, כלומר להרוג את כל הנמצאים בעיר, ולהרים קול בתרועה כדי להטיל אימה על הנצורים, תוך שימוש בסוללות אש ומגדלי עץ לכיבוש העיר [אברבנאל].