קרה לכם פעם שהגעתם לפיצול דרכים ולא ידעתם באיזה כיוון כדאי לבחור? נבוכדנצר מלך בבל יוצא למסע מלחמה עם הצבא הגדול שלו, אבל הוא עדיין לא החליט לאן בדיוק הוא הולך. ה' אומר לנביא יחזקאל לצייר או לבנות דגם שמראה את המסלול של הצבא. יחזקאל משרטט שתי דרכים שיוצאות מבבל. בנקודה שבה הדרך מתפצלת לשתיים, הוא מסמן נקודת עצירה. המילה יד פירושה מקום, והמילה ברא פירושה לבחור. כלומר, יחזקאל מסמן את המקום המדויק שבו המלך יעצור כדי להחליט לאן לפנות. דרך אחת מובילה לעיר רבת בני עמון, והדרך השנייה מובילה לירושלים, שהתושבים שלה היו בטוחים שהחומות החזקות יגנו עליהם.
כשהמלך מגיע לפרשת הדרכים, הוא מנסה לנחש באיזו דרך לבחור בעזרת כל מיני קסמים. הוא קלקל בחצים, כלומר יורה חיצים לאוויר כדי לראות לאיזה כיוון הם ייפלו. הוא גם שואל בתרפים, שהם פסלים שדרכם ניסו לראות את העתיד, ורואה בכבד, שזה אומר שהוא מסתכל על איבר של בעל חיים כדי לחפש בו סימנים. למרות כל הקסמים של המלך, ה' הוא זה שמכוון את הגורל, וגורם לנבוכדנצר לבחור בדרך שמובילה לירושלים.
בעקבות ההחלטה, מלך בבל מתכונן למצור כבד. הוא מכין כרים, שהם כלי נשק גדולים מברזל שנועדו לנגח ולשבור את חומות העיר. הוא נותן פקודה לחיילים שלו לפתח פה ברצח, כלומר לצאת למתקפה חזקה על העיר, ולהרים קול בתרועה כדי לצעוק ולהפחיד את התושבים הנצורים, בזמן שהצבא בונה סוללות ומגדלים גבוהים מעץ כדי לכבוש את החומות.