יחזקאל, פרק כ״א, פסוק כ״ח

תארו לעצמכם שאתם יודעים שצבא גדול מתקרב לעיר שלכם, אבל במקום להתכונן או לנסות לתקן את ההתנהגות שלכם, אתם פשוט יושבים ברוגע ובטוחים ששום דבר לא יקרה. זה בדיוק מה שעשו תושבי ירושלים כשהמלך של בבל התקרב אליהם. במקום לחזור בתשובה ולהקשיב לאזהרות, הם זלזלו בסכנה. כשהם שמעו שמלך בבל עורך קסמים כדי להחליט אם לתקוף אותם, זה נראה להם כִּקְסַם שָׁוְא, כלומר כמו קסם שקרי וחסר משמעות. הם לא האמינו שהוא באמת יצליח לכבוש את העיר. הסיבה שהם היו כל כך רגועים היא שהם הקשיבו לנביאי שקר, והרגישו בטוחים כאילו הבטיחו להם שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת, הבטחות רבות וחזקות שהכל יהיה בסדר. אבל הביטחון הזה היה טעות. התנהגות העם מתוארת במילים וְהוּא מַזְכִּיר עָוֹן לְהִתָּפֵשׂ, כי המעשים הרעים שלהם, כמו למשל העובדה שהמלך שלהם הפר הבטחה חשובה שנתן למלך בבל, רק הזכירו את החטאים שלהם לפני ה׳. בגלל החטאים האלו, העיר בסופו של דבר תיתפס בידי האויב.