הנביא מצטווה לבצע פעולה פיזית המבטאת את גודל האסון ההולך וקרב, לקראת חורבן מוחלט שאין ממנו מנוס. הציווי וְהַךְ כַּף אֶל כָּף מתפרש בקרב הפרשנים כהכאת כפיים, כדרך המקוננים, המבטאת צער עמוק ואבל על האסון שעתיד להתרחש [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
במוקד הנבואה עומדת ההכרזה וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה. ברמה הבסיסית, הכוונה היא שמכת החרב והצרות יוכפלו וישולשו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הפרשנים מציעים מספר גישות היסטוריות ורעיוניות להבנת אותה "חרב שלישית". הגישה המרכזית קושרת זאת לגלי ההגליה של בבל: מדובר במסע המלחמה השלישי והאחרון של נבוכדנצר על ירושלים בימי צדקיהו. מסע זה יהיה כפול ומכופל בחומרתו ובאכזריותו לעומת שני המסעות הקודמים שנעשו בימי המלכים יהויקים ויהויכין [מצודת דוד, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים זאת מבחינה מספרית, ולפיהם חרב האויב תהרוג רק שליש מהעם, ואילו שני השלישים הנותרים יושמדו על ידי חרב פנימית של רעב, דבר ומלחמות אחים בתוך העיר [מלבי"ם]. פירושים נוספים מציעים כי זוהי חרב שלישית המצטרפת לחרבות הקודמות של בבל ועמון [רש"י], או שהמילה אינה מציינת מספר אלא מבטאת גדולה וחשיבות, מלשון שר צבא [רד"ק].
הפסוק ממשיך ומתאר את החרב כחֶרֶב חֲלָלִים הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדוֹל. הפרשנים מסכימים כי מדובר בחרב שתפיל חללים רבים וחשובים, בהם שרים ומלכים. באופן ספציפי, "החלל הגדול" מכוון למלך צדקיהו עצמו שיילקח בשבי. בניגוד לגליות הקודמות שבהן המלכים נלקחו אך העם לא נטבח בהמוניו, הפעם החרב תכה בעוצמה גם במלך וגם בהמון העם [מצודת דוד, אברבנאל]. לפי הגישה הרואה כאן תיאור של חורבן פנימי, מדובר בחרבם של החללים עצמם, כלומר עם ישראל ומלכו שישחיתו זה את זה מבפנים [מלבי"ם].
בסיום הפסוק מופיעה המילה הַחֹדֶרֶת לָהֶם, הנגזרת מהמילה חדר [מצודת ציון], והיא זוכה למספר כיווני מחשבה. גישה אחת מסבירה כי החרב תרדוף אחרי הנמלטים אל תוך חדרי החדרים והערים הבצורות, ואף תשיג את אלו שיברחו למצרים [רש"י]. גישה שנייה מפרשת כי החרב הייתה גנוזה ושמורה בחדר מיוחד עד עתה, ורק כעת יצאה החוצה כדי לפגוע בהם [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. גישה שלישית רואה בכך חרב פנימית שכבר נמצאת בתוך חדרי הבית [מלבי"ם, רד"ק], או חרב שפשוט חודרת פיזית לגופם של הנדקרים [ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, יש המפרשים מילה זו לא מלשון חדר, אלא מלשון חרדה ופחד, כחרב המזעזעת ומחרידה את העם [רד"ק, אברבנאל].