יחזקאל, פרק כ״א, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לשמוע חידה ממש קשה, ורק כשאמרו לכם את התשובה פתאום הכול נהיה מובן? זה בדיוק מה שקורה כאן. לפני כן, ה׳ אמר לנביא נבואה שהייתה נשמעת כמו משל, ועכשיו הגיע הזמן להסביר אותה בצורה הכי ברורה וישירה. ה׳ אומר לנביא שִׂים פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלִַם. בנבואה הקודמת ה׳ אמר לו להסתכל לכיוון דרום, ועכשיו הוא מסביר שהכוונה היא להסתכל ממש אל ירושלים. ה׳ מוסיף ואומר לו וְהַטֵּף, שזה אומר להשמיע את דברי הנבואה, אֶל מִקְדָּשִׁים. אולי תשאלו, למה כתוב מקדשים ברבים אם היה רק בית מקדש אחד? הכוונה היא לבית המקדש עצמו, שהיה בנוי מכמה חדרים וחלקים שונים. כל חדר כזה היה קדוש וחשוב מאוד בפני עצמו. לבסוף, הנביא מצטווה וְהִנָּבֵא אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. אם קודם הוא דיבר במשל על יער, עכשיו ברור שהוא מתכוון לארץ ישראל. המסר של הנביא הוא רציני, והוא מזהיר את העם שמשהו עצוב עומד לקרות למקומות שהם הכי אוהבים, כדי שיקשיבו, יבינו את הדברים בדיוק כמו שהם וישימו לב לאזהרה.