יחזקאל, פרק כ״א, פסוק י״ז

יצא לכם פעם לנסות להזהיר מישהו מפני סכנה, ולרצות שהוא יבין עד כמה המצב רציני? ה' מבקש מהנביא להראות לעם ישראל עצב גדול מאוד בגלל אסון שעומד לקרות. כדי שהעם יבין ויקשיב, ה' אומר לנביא זְעַק וְהֵילֵל, כלומר, תצעק בקול רם ותשמיע קול של בכי וצער. למה הנביא צריך לצעוק? כי ה' מסביר כִּי־הִיא הָיְתָה בְעַמִּי הִיא בְּכָל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל. האסון יגיע לכולם בלי יוצא מן הכלל, גם לאנשים הפשוטים וגם למנהיגים ולשרים החשובים ביותר. המילה מגורי משמעותה לאסוף ולקבץ. לכן, המילים מְגוּרֵי אֶל־חֶרֶב הָיוּ אֶת־עַמִּי מתארות שקבוצות של עמים זרים נאספו והתקבצו יחד עם החרבות שלהם סביב עם ישראל כדי לפגוע בו. בגלל המצב העצוב הזה, הנביא מקבל הוראה: לָכֵן סְפֹק אֶל־יָרֵךְ. המילה ספוק פירושה לתת מכה. הנביא מתבקש להכות עם כף היד שלו על הירך, שזה הצד של הרגל. בתקופת התנ"ך, כשמישהו היה עצוב מאוד ורצה להראות את הצער העמוק שלו, הוא היה עושה את הפעולה הזו. כך הנביא מראה לעם בצורה ברורה עד כמה כאב יש על מה שעומד לקרות.