ה' קורא לנביא להביע צער עמוק ולהשמיע קול קינה, ולכן מצווה עליו זְעַק וְהֵילֵל. זעקה זו נדרשת כִּי־הִיא הָיְתָה בְעַמִּי הִיא בְּכׇל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, שכן חרב האויב החיצוני, או לחלופין חרב של מלחמת אחים פנימית, עתידה להכות ללא הבחנה באדם הפשוט ובהנהגה הבכירה כאחד. המצב מתואר בכך שמְגוּרֵי אֶל־חֶרֶב הָיוּ אֶת־עַמִּי, כלומר העם סובל מפחד ואימה מפני החרב, ויש המפרשים זאת מלשון אסיפה, שקבוצות עמים זרים התקבצו עם חרבותיהם כדי להכות בישראל. כביטוי פיזי מובהק לאבל, מצטווה הנביא לָכֵן סְפֹק אֶל־יָרֵךְ ולהכות בכף ידו על צד גופו, פעולה המסמלת גם קינה על החרב שישראל חגרו על ירכם במלחמותיהם הפנימיות, אשר הובילו בסופו של דבר להשחתתם.
יחזקאל, פרק כ״א, פסוק י״ז
זְעַ֤ק וְהֵילֵל֙ בֶּן־אָדָ֔ם כִּי־הִיא֙ הָיְתָ֣ה בְעַמִּ֔י הִ֖יא בְּכׇל־נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מְגוּרֵ֤י אֶל־חֶ֙רֶב֙ הָי֣וּ אֶת־עַמִּ֔י לָכֵ֖ן סְפֹ֥ק אֶל־יָרֵֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.