נסו לדמיין רגע שבו עמדתם בחלון, ופתאום ראיתם הבזק חזק של ברק מאיר את השמיים. זה מראה מדהים, אבל לפעמים גם קצת מבהיל. בימי קדם, כשהאויבים רצו להפחיד את תושבי העיר, הם השתמשו בנשק שהזכיר את הברק הזה. האויב מגיע אל שערי העיר עם חרבות מבריקות במטרה אחת, לְמַעַן לָמוּג לֵב וְהַרְבֵּה הַמִּכְשֹׁלִים. המילים האלו מתארות את הרצון של האויב להמיס את הלבבות של האנשים מרוב פחד, לגרום להם לאבד את הכוח שלהם, להיכשל וליפול במערכה. המכה של נשק האויב נקראת אִבְחַת חָרֶב, שזהו תיאור להתקפה קשה של חרב. בגלל המצב הקשה והפחד הגדול, נשמעת קריאת אָח, שהיא כמו להגיד "אוי", אנחה וקריאת כאב על הצרה שמתקרבת. החרב של האויב כל כך מפחידה מפני שהיא עֲשׂוּיָה לְבָרָק, כלומר היא מבריקה ונוצצת ממש כמו ברק בשמיים, כדי להחריד ולהבהיל את כל מי שרואה אותה. איך היא נשארה כל כך מבריקה וחדה? הסיבה היא שהחרב הייתה מְעֻטָּה לְטָבַח. הכוונה היא שהחרב נשמרה במשך זמן רב כשהיא עטופה ומכוסה היטב בתוך בגד כדי שהיא לא תיהרס, ורק עכשיו, לקראת המלחמה, שולפים אותה החוצה כשהיא מוכנה.
יחזקאל, פרק כ״א, פסוק כ׳
לְמַ֣עַן ׀ לָמ֣וּג לֵ֗ב וְהַרְבֵּה֙ הַמִּכְשֹׁלִ֔ים עַ֚ל כׇּל־שַׁ֣עֲרֵיהֶ֔ם נָתַ֖תִּי אִבְחַת־חָ֑רֶב אָ֛ח עֲשׂוּיָ֥ה לְבָרָ֖ק מְעֻטָּ֥ה לְטָֽבַח׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.