יחזקאל, פרק כ״א, פסוק כ״ב

יצא לכם פעם לעשות משהו שהייתם חייבים לעשות, אבל הוא גרם לכם להרגיש עצובים מאוד? זה בדיוק מה שקורה כאן. ה' נאלץ להעניש את העם בירושלים על המעשים שלהם, אבל הדבר גורם לו לצער עמוק. כשהוא אומר אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי, הוא מתכוון להכאת כפיים של אבל וקינה. ממש כמו שאדם מכה כף אל כף כשהוא שומע בשורה רעה, כך ה' כביכול מתאבל ועצוב על העונש שהוא מביא על העם שלו. למרות הצער, העונש חייב לקרות. המילים וַהֲנִיחֹתִי חֲמָתִי מגיעות מהמילה מנוחה. ה' מסביר שהכעס שלו על המעשים הרעים יירגע וינוח רק אחרי שהעונש יתבצע. כדי להראות שההחלטה הזו סופית, הוא מסיים במילים אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי. זוהי חותמת של ודאות, שמזכירה לנו כי ה' הוא זה שמנהיג את האירועים בעולם, וכאשר הוא קובע שמשהו יקרה, יש בידו את הכוח המלא לקיים את דברו בדיוק כפי שאמר.